כיצד לתכנן את מרווח הבטיחות של PCB?

מרווחי בטיחות הקשורים לחשמל

1. מרווח בין מעגל.

עבור קיבולת העיבוד, המרווח המינימלי בין החוטים צריך להיות לא פחות מ-4 מיליליטר. מרווח השורות המיני הוא המרחק מקו לקו ומקו לרפידה. עבור ההפקה, זה גדול וטוב יותר, בדרך כלל זה 10 מיל.

2.קוטר ורוחב החור של הרפידה

קוטר הרפידה לא יפחת מ-0.2 מ"מ אם החור נקדח באופן מכני, ולא פחות מ-4 מיל אם החור נקדח בלייזר. וסובלנות קוטר החור שונה במקצת בהתאם לצלחת, בדרך כלל ניתן לשלוט בטווח של 0.05 מ"מ, הרוחב המינימלי של הרפידה לא יפחת מ-0.2 מ"מ.

3.מרווח בין רפידות

המרווח צריך להיות לא פחות מ-0.2 מ"מ בין רפידה לרפידה.

4.מרווח בין נחושת לקצה הלוח

המרחק בין הנחושת לקצה ה-PCB צריך להיות לא פחות מ-0.3 מ"מ. הגדר את כלל מרווח הפריטים בדף המתאר עיצוב-כללים-לוח

אם הנחושת מונחת על שטח גדול, צריך להיות מרחק התכווצות בין הלוח לקצה, המוגדר בדרך כלל ל-20mil. בתעשיית התכנון והייצור של PCB, באופן כללי, למען ההיבטים המכניים של ה-PCB. לוח מעגלים מוגמר, או כדי למנוע התרחשות של פיתול או קצר חשמלי עקב עור הנחושת שנחשף בקצה הלוח, המהנדסים מצמצמים לעתים קרובות את גוש הנחושת עם שטח גדול ב-20 מייל ביחס לקצה הלוח, במקום הנחת עור הנחושת עד לקצה הלוח.

ישנן דרכים רבות לעשות זאת, כגון ציור שכבת שמירה על קצה הלוח והגדרת מרחק השמירה. שיטה פשוטה מוצגת כאן, כלומר, מרחקי בטיחות שונים נקבעים עבור חפצים הנחת נחושת. לדוגמה, אם מרווח הבטיחות של כל הצלחת מוגדר ל-10mil, והנחת הנחושת מוגדרת ל-20mil, ניתן להשיג את ההשפעה של כיווץ 20mil בתוך קצה הצלחת, ונחושת מתה שעלולה להופיע במכשיר יכולה להיות גם הוסר.